הלך הרוח הציבורי ירוק מתמיד

כלנית

גם אני חזרתי מוול-אי. קודם כל, ברמת ביקורת הקולנוע - סרט נפלא, רוצו לראות.

ולענייננו, כבר שנים שאנחנו (הירוקים, המטיילים, שוחרי הסביבה) נחשבים בעיני הציבור לפריקים מוזרים בסגנון חיזקי מארץ נהדרת. אם יורשה לי להעיד על עצמי, גם בימים הקשים טענתי, בשיחות פרטיות ובפורומים שונים, שלמרות הציניות עם ישראל הוא עם חובב טבע. אמנם זה בא לידי ביטוי במנגל ב"חיק הטבע" שמשאיר אחריו הררי אשפה, אך אותם הממנגלים יכלו לבחור להשאר בחצר. הם העדיפו לצאת ולראות עצים ופרחים. טענתי שעם קצת מאמץ בהסברה ובחינוך העם היושב בציון יהיה עם ירוק למהדרין. אפשר להמשיך ולדון בעבר ובמה שראיתי כזרעים ירוקים שצריך לטפח בציבור אבל אין צורך... זה קורה!

זו מודה עולמית. לשמחתי בשנה האחרונה אנחנו נדבקים בה. וול-אי הוא רק דוגמא אחת. כל ההורים שמכירים את ערוצי הילדים השונים בטלויזיה יכולים להעיד שאחוז גבוה מאד מהתכנים בערוצים אלה עוסקים באיכה"ס. תשאלו את דודידו...

שבוע שעבר הייתי בסופר ובתור לפני עמד אדם פשוט שנראה משכבה השכלתית וסוציו-אקונומית נמוכה. לא פרופיל של תומך ירוק טיפוסי, יותר מתאים לפרופיל של אוהד בית"ר. אותו איש אמר לבנו לארוז כמה שיותר מוצרים בכל שקית כדי לא לקחת יותר מידי שקיות ("זה מלכלך את כדור הארץ! ניילון לא מתכלה!").

אם הבשורה הירוקה הגיעה עד לטדי זוהי שעת רצון. הברזל חם, זה הזמן להכות בו. זה הזמן להמשיך ולקדם החלטות סביבתיות בגופים השונים. להמשיך ולקדם במרץ מאבקים סביבתיים. העם איתנו.

כעת יש אפשרות להצליח לשנות הרגלים של הציבור הרחב ולנסות ליצור הרגלים ירוקים, למשל בנושא המחזור.

ברמת דעת הקהל חשוב להמשיך לרכב על הגל הזה ולהאדיר אותו. הגל הזה עלול לחלוף. אם נפעל נכון ברמת ההסברה והחינוך אנחנו יכולים להעמיק את אהבת הסביבה לרמה של ערך קולקטיבי שישאר איתנו לדורות. כיום הציבור מודע בעיקר לבעיות סביבתיות גלובליות שהן חשובות מאד, אך לא מודע לבעיה הישראלית הקשה ביותר- הפגיעה בשטחים הפתוחים. חשוב להציף גם את הבעיה הזו דווקא עכשיו.